החלטה בתיק מ"ת 42066-03-12

לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינו של המשיב, המואשם בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(ב)(1) לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; וסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק. על פי האמור בכתב האישום, ביום 15.3.12 בשעת ערב מאוחרת הגיע המשיב ברכב מסחרי למחסום מזמוריה. כאשר התבקש לפתוח את דלתות הרכב הבחין החייל שהיה במחסום בקיומה של דופן כפולה וביקש מן המשיב לפתוח דלת נוספת של הרכב. החייל קרא לעזרתו את המאבטח במקום והשניים הורו למשיב שלא לעזוב את המחסום. למרות זאת, עזב המשיב את המקום במהירות ברכבו, תוך דחיפת המאבטח וגרירתו על דלת הרכב מספר מטרים. המאבטח הצליח להיחלץ מאחיזתו ברכב ונפל על הכביש. באותה עת עלה גלגל הרכב בו נסע המשיב על רגלו של המאבטח. המשיב המשיך בנסיעה פרועה מהמקום לכיוון הר חומה. קצין שטח של מג"ב קיבל הודעה על הימלטותו וחסם את דרכו באמצעות ג'יפ, אשר אותת למשיב לעצור. המשיב לא עשה כן, סטה לנתיב הנגדי והמשיך לנסוע בפראות תוך שהוא גורם לארבעה כלי רכב לסטות לשולי הדרך, ובסופו של דבר נמלט לכפר אום טובה. כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרמו למאבטח מכות יבשות בכל חלקי גופו והוא פונה באמבולנס לבית חולים לקבלת טיפול רפואי.

בדיון הראשוני ביום 28.3.12 הסכים ב"כ המשיב דאז, עו"ד רמי עותמאן, כי ישנן ראיות לכאורה " בכפוף לצפיה בקלטות", והתבקשה עריכת תסקיר מעצר.

בדיון האחרון חלק ב"כ המשיב הנוכחי, עו"ד מחמד חלאילה, על קיומן של ראיות לכאורה, וזאת במיוחד לנוכח הדיסקים המתעדים את שנקלט במצלמות האבטחה במחסום. לטענתו, בשני דיסקים לא ניתן לראות דבר שכן קיים סנוור כבד. אשר לשניים הנותרים, באחד מהם נראה הרכב יוצא מן המחסום בצורה רגילה, ולא בצורה מהירה, כפי שהעידו עדי הראיה. עוד נטען לקיומן של סתירות בעדות המאבטח בכל הנוגע להיכרות הקודמת עם המשיב, וכן כי התיעוד הרפואי אינו תומך בטענה כי רכבו של המשיב עלה על רגלו של המאבטח. עוד הפנה הסניגור להודעתו של שוטר מג"ב ולדימיר צובשנקו, אחראי המחסום, אשר אומר כי לא הבחין בכל אירוע חריג. הסניגור חלק גם על כך כי הרכב אשר עקף את חסימת ג'יפ המג"ב באזור הר חומה הוא רכבו של המשיב, וטען כי מדובר ברכב אחר.

לאחר שבחנתי את תיק המשטרה הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה בדרגה גבוהה אשר כולן ביחד קושרות את המשיב לאירוע המתואר בכתב האישום. אכן, אין בתיעוד שהופק מן המצלמות במקום כדי לבסס את האמור בכתב האישום, אך קיימות ראיות רבות המאפשרות להתרשם ממה שארע. יש להצטער על כך כי בשתיים מן המצלמות קיים סינוור גדול והסיבה לכך תתברר בוודאי במהלך המשפט. אשר למצלמה שבה נראה הרכב עוזב את המקום, אין בה כדי להעלות או להוריד שכן היא מתעתדת את צידו של הרכב שלא היה "מעורב" באירוע.

המאבטח, אברהם אביב, מתאר את האירוע כאמור בכתב האישום ומדגיש כי חש סכנה, במיוחד כאשר נשקו נתפס ברכב, בעוד החגורה היתה תלויה עליו, עובדה אשר הכבידה עליו להתנתק מן הרכב הנוסע, והדבר עלה בידו רק לאחר מספר מטרים. בהודעתו הראשונה מיום 16.3.12 אמר המאבטח כי המשיב מוכר לו - " הוא מרבה לעבור במחסום וידוע כי הוא מבריח סחורות" (בשורות 6-5; בשורות 25-24). בהודעתו השניה מיום 22.3.12 חזר על כך כי הוא מכיר את המשיב מן העבר. לדבריו, " אותו הרגע לא זכרתי אותו אלא רק שהחפ"ק הגיע והזכיר לי" (בשורות 30-29), ובהמשך הוסיף כי הכיר את המשיב כמבריח סחורות " לפי הסיפורים שסיפרו במנהרות" (בשורה 34). איני רואה כל סתירה בהודעות המאבטח בנושא ההיכרות המוקדמת, ושתי ההודעות של המאבטח תומכות זו בזו ומתארות את האירוע שחווה.

עדות נוספת לשאירע במחסום היא עדותו של שוטר מג"ב ולדימיר צובשנקו הנ"ל, אשר אכן אמר בהודעתו כי לא היה משהו חריג " כאשר הרכב הגיע", אך בהחלט היה עד לאירוע האלים שתואר על ידי המאבטח בהודעתו לאחר מכן. לדבריו, " הדלת נסגרה על הנשק של המאבטח ו[המשיב ] משך אותו כמה מטרים. אני שמעתי את הרעש של הנשק של המאבטח וגם את הצעקות של המאבטח, ישר יצאתי מהמחסום וראיתי את התמונה שהרכב נוסע לכיוון ירושלים..." (בשורות 11-9).

הוא הדין בחייל סת גרינברג, אשר קרא למאבטח לאחר שהמשיב סירב לפתוח את דלת הרכב השניה, אשר העיד גם הוא כי " הנהג פשוט התחיל לנסוע במהירות ממש גבוהה והמאבטח נתקע עם הנשק ולא הצליח להשתחרר מהרכב הנוסע והרכב גרר אותו מספר מטרים" (בעמ' 1, שורה 27 - עמ' 2, שורה 1).

היינו, מדובר בשלוש הודעות - של המאבטח, של שוטר המג"ב, ושל החייל - אשר מתארים בדיוק אותו אירוע.

בכל הנוגע להמשכו של האירוע בחסימה המשטרתית, קיימות הודעותיהם של שוטר מג"ב אלי אוחנה והחייל קאסם סלאמנה, אשר קיבלו את הדיווח על הרכב הנמלט והיו עדים לעקיפת החסימה שהעמידו על הכביש ולבריחתו של הרכב תוך סיכון התנועה כמתואר בכתב האישום. השניים העידו כי רכב הנוסע במהירות רגילה מגיע ממחסום מזמוריה לכביש המנהרות תוך ארבע דקות, ואילו רכב הנוסע במהירות מופרזת עושה כן תוך שתי דקות. הרכב בו נהג המשיב הגיע תוך שתי דקות ונסע במהירות מעל 100 קמ"ש (הודעתו של אלי אוחנה, בשורות 20-19). מדובר באותו סוג רכב (רכב מסחרי). איני רואה מקום לייחס חשיבות רבה לאבחנה בין סוואנה לבין איקונוליין, ולהערכתי אין ספק סביר בשאלה האם הרכב שפרץ את החסימה בכביש הוא אותו רכב שפרץ את מחסום מזמוריה שתי דקות לפני כן.

על יסוד כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. לכל האמור לעיל יש להוסיף כי המשיב, בהודעתו, אכן הפנה את החוקרים למצלמות האבטחה במקום, אך הכחיש מכל וכל את המשכו של האירוע והבריחה המסוכנת מן החסימה המשטרתית. המשיב הודה שעזב את מחסום מזמוריה ללא רשות, אך אמר שעשה כן שכן המאבטח התנכל לו. לדבריו, לא דחף את המאבטח ולא נסע תוך סיכונו. אשר לתעודות הרפואיות, אציין, כי המאבטח טען שנפגע באיברים נוספים בגופו באירוע האלים והחבלות שנגרמו לו אינן אך ברגלו.

הסיכון לבטחון הציבור מן המשיב עולה מינה וביה מן העבירות שביצע לכאורה, ואף מעברו, אשר כולל ארבע הרשעות בין השנים 2011-2005 בעבירות שונות ומגוונות: החזקת סמים לצריכה עצמית, העברת תעודה לשם התחזות, נסיון להסיע תושב זר, פריצה לרכב, הסעת תושב זר (מספר עבירות), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגה פוחזת ברכב. בגין עבירות אלה נדון גם לעונשי מאסר לתקופות קצרות.

שירות המבחן ערך תסקיר אודות המשיב. מדובר באדם בן 33, נשוי ואב לשני ילדים, אשתו נמצאת בהריון. המשיב עבד בעבודות שיפוצים באופן מזדמן ובמקביל כנהג מונית. בשיחה עימו התרשם שירות המבחן כי מדובר במי שנוטה לטשטש ולמזער בעייתיות בהתנהגותו. המשיב ניסה להציג עצמו באופן חיובי וביטא באופן ברור את רצונו להשתחרר מן המעצר. זאת, בשל דאגתו לבני משפחתו, ובמיוחד לאשתו הזקוקה למעקב רפואי צמוד. החלופה שהציע המשיב היתה מעצר בית בבית גיסו. שירות המבחן נפגש עם הגיס וכן עם אחיו של המשיב והתרשם מרצונם הכן של בני המשפחה להשגיח על המשיב ולפקח עליו. עם זאת, סבר שירות המבחן כי קיים קושי בהשגחה בפועל במהלך שעות היום שכן הערבים המוצעים עובדים. לסיכום, הגיע שירות המבחן למסקנה כי קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק עתידית, וסבר כי בחלופה המוצעת במתכונתה כיום אין די ויש צורך בעיבוייה על ידי הוספת ערבים נוספים וקביעת ערבויות כספיות מתאימות אשר ימזערו את הסיכוי להפרת תנאי המעצר.

בחנתי את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת. ואולם, בסופו של יום מסקנתי היא כי לא ניתן להסתפק בענייננו בחלופת מעצר ויש להורות על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח. זאת, על יסוד הצטברותם של הטעמים הבאים: ראשית, העבירות שביצע המשיב לכאורה מעידות על תעוזה עבריינית ועל זלזול בחוק ובגורמים האמונים על אכיפתו. זאת בשתי הזדמנויות, כאשר בכל אחד מהן, לצד אי ההישמעות לגורמי אכיפת החוק, נהג המשיב תוך סיכון סביבתו. באירוע הראשון לא היסס לעזוב את המחסום כאשר המאבטח תלוי על מכוניתו, ובאירוע השני עקף את החסימה תוך סיכון המשתמשים בנתיב התחבורה; שנית, עברו של המשיב הכולל עבירות מסוגים שונים, לרבות נגד שוטרים, מלמד כי המשיב אינו לומד לקח וכי מורא החוק אינו משפיע עליו; שלישית, התסקיר שהוגש בעניינו של המשיב אינו חיובי ולצד הקושי בדבר איכות הפיקוח קיימת גם בעייתיות בנושא לקיחת האחריות והפנמת הפסול שבמעשים. כל אלה אינם מאפשרים מתן אמון במשיב כי ימלא אחר תנאים מגבילים ויימנע מביצוע עבירות נוספות. לאמור לעיל יש להוסיף את הנתון שבתסקיר, לפיו בעקבות מעצרו של המשיב עברו אשתו, תושבת השטחים שאין לה אישור שהייה בישראל, וילדיו להתגורר בחברון. נתון זה מעלה גם חשש להימלטות מאימת הדין.

על יסוד כל האמור לעיל החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ב, 29 אפריל 2012, במעמד ב"כ המבקשת, המשיב וסניגורו ומתורגמן בית המשפט לערבית.

המזכירות תשלח העתק לשירות המבחן.